לצורך קביעה אם מחלת נפש שפרצה אצל פלוני במהלך שירותו בצה"ל נגרמה או הוחמרה כתוצאה מתנאי שירותו, נדרש קיומו של קשר סיבתי בין מחלת הנפש לשירות הצבאי.
על פי הפסיקה לא נדרשים אירועים יוצאי דופן כטריגר למחלת הנפש, אלא די בתנאי שירות הגוררים לחץ נפשי על החייל המסוים שבעקבותיו מתפרצת מחלה.
לדוגמא: המערערת התגייסה לצה"ל בפרופיל 97, בריאה לחלוטין. לאחר גיוסה נשלחה לקורס עובדת חדר מבצעים בחיל האוויר, קורס מסווג ,אינטנסיבי וקשה מאוד, תחת לחצים ומתחים ניכרים. במהלך הקורס, המערערת נחשפה לשיחות הבהרה ואזהרה על ידי סגל הקורס על סודיות החומר הצבאי ועל הענישה הכרוכה בהדלפת חומר סודי זה. המערערת לאורך הקורס הייתה מבוהלת ומבועתת שמא יאבדו מסמכים צבאיים סודיים או שמא תאמר בשוגג פיסת מידע למשפחתה או חבריה עד כי החלה לסבול ממחלת הנפש, O.C.D.
בית המשפט השלום קבע קשר סיבתי של גרימה בין פגימתה הנפשית של המערערת, O.C.D, לבין תנאי שירותה. בית המשפט השלום קבע כי חשיפתה של המערערת לדחק והאזהרות שקיבלה בדבר הצורך בשמירת בטחון שדה והעונשים הצפויים מכך, במסגרת הקורס, הם שגרמו לפרוץ המחלה.
סוגיית הקשר הסיבתי בין השירות הצבאי למחלות נפש נידונה לא אחת בפסיקה ואף נקבעו שתי הלכות לעניין זה:
א. הלכת אביאן – קובעת כי לצורך הכרה בקשר סיבתי יש להוכיח שני יסודות:
- יסוד סובייקטיבי – האם המחלה התפרצה בזמן השירות.
- יסוד אובייקטיבי – השוואה בין חיי הצבא לחיים האזרחיים. דהיינו, אם המחלה הייתה פורצת בכל מקרה גם בחיים האזרחיים אזי, יישלל קיומו של קשר סיבתי.
ב. הלכת פאר – הלכה זו צמצמה את הדרישה כי יש להוכיח אירועים ייחודיים לשירות הצבאי, אך על התובע להוכיח התרחשותו של אירוע חריג ויוצא דופן שאירע לו במהלך שירותו. אין צורך כי אירוע זה יהיה ייחודי לחיים הצבאיים, אלא כי יהיה חריג יחסית לשגרת השירות של אותו חייל.
