כאשר אדם נפגע ועל הוועדה הרפואית לקבוע את דרגת נכותו, עליה לעשות זאת בהתאם לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות).
נשאלת השאלה, כיצד קובעת הוועדה הרפואית את נכותו של אותו אדם כאשר פגימתו לא פורשה במבחן מיוחד בתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות), ונכותו הינה נכות ביניים בין שתי תקנות הקובעות דרגות נכות שונות?
בעבר, תקנה 11 ג' לתקנות הנכים, קבעה כי, נכה הנפגע בפגימה מוכרת ולא פורש מבחן מיוחד לאותה פגימה ונכותו הינה נכות ביניים בין שתי תקנות הקובעות דרגות נכות שונות, תיקבע לאותו נכה דרגת הנכות הקטנה בין שתיהן.
כלומר, לוועדה הרפואית לא הייתה כל סמכות ליתן דרגת נכות ביניים לנכה ואף קבעה את דרגת נכותו בצורה שאינה משקפת את אחוזי הנכות להם זכאי הנכה ובכך נגרם לנכה עוול, סבל, עוגמת נפש ומניעת טיפול רפואי הולם.
תקנה 11 (ג) לפני התיקון: "נפגם נכה בפגימה מוכרת ואין למצוא בתוספת מבחן שיחול על הנכה הואיל ולא פורש מבחן מיוחד לאותה פגימה, וכן אין להתאים לגבי אותו נכה מבחן כאמור בתקנת משנה (ב), אולם המצב של הפגימה החל על הנכה הוא בין שני מצבים שתוארו במבחנים שפורשו בתוספת לגבי אותה פגימה שבהם נקבעו דרגות נכות שונות, תיקבע לגבי אותו נכה בשביל אותה פגימה דרגת נכות הקטנה בין שתיהן."
תקנה 11 ג' לתקנות הנכים, ביוזמתו של ח"כ לשעבר משה מוץ מטלון, תוקנה לפני קצת יותר משנה על מנת להעניק לרופאי הוועדה סמכות ליתן דרגת נכות ביניים ובכך לקבוע לנכה אחוזי נכות מותאמים והוגנים המשקפים את מצבו הרפואי. ובכך, למשל, נכה הסובל מתגובה נפשית שנובעת מנכות גופנית, שהיא יותר מקלה ופחות מבינונית, יכול לקבל 15% נכות עפ"י סעיף ביניים ולא 10% כפי שהיה נהוג לקבוע לפני תיקון התקנה.
תקנה 11 (ג) לחוק הנכים תק' תשע"ג- 2013: "נפגם נכה בפגימה מוכרת ואין למצוא בתוספת מבחן שיחול על הנכה הואיל ולא פורש מבחן מיוחד לאותה פגימה, וכן אין להתאים לגבי אותו נכה מבחן כאמור בתקנת משנה (ב), אולם המצב של הפגימה החל על הנכה הוא בין שני מצבים שתוארו במבחנים שפורשו בתוספת לגבי אותה פגימה שבהם נקבעו דרגות נכות שונות, תקבע הוועדה הרפואית דרגת נכות באחוזים בין שני המצבים כאמור."
למרבה הצער, הוועדות הרפואיות ניצלו את תיקון תקנה 11 (ג) לרעה וגם כאשר היה מגיע לנכה אחוזי נכות על הצד הגבוה, נתנה הוועדה הרפואית אחוזי נכות לפי דרגת ביניים שלא לצורך ובחלק ניכר מן המקרים אף לא נימקה הועדה את החלטתה.
בתאריך 26.03.2014, הגישה עורכת דין לימור בריק, ממשרדו של עו"ד אלי סבן, עתירה על בתיק ע"ו 35647-08-13 יטמניו נ' קצין התגמולים על החלטת הוועדה הרפואית אשר קבעה 3% נכות לנכה בגין צלקת שאורכה כ11 ס"מ עפ"י סעיף 11 (ג) לתקנות הנכים.
בית המשפט המחוזי בת"א פסק כי:
"אילולא התיקון של תקנה 11(ג) היה על הוועדה במקרה זה לקבוע נכות בשיעור 10% מכוח תקנה 75(א) 2 למבחנים. משכך, לא ברור שכן לא נומק מדוע הצלקת טוענת נכות בשיעור 3% בלבד שהיא נכות הנמוכה אפילו כדי מחצית מהמתואם שבין שתי הנכויות 75 (א) 1 או 2..מקום שוועדה מבקשת לעשות שימוש בסעיף 11 (ג) עליה להקפיד ולנמק את קביעתה שאם תאמר אחרת יכול להתקבל הרושם שהקביעה היא שרירותית.. על פניו נראה כי הוספת תקנה 11 (ג) נעשתה כדי להיטיב עם הנכים ולא כדי לשלול מהם נכויות שהיו זכאים להם עובר לתיקון."
ולכן, לאור פסק דין תקדימי זה, נקבע כי שימוש הוועדות הרפואיות בתקנה 11 (ג) יעשה אך ורק לטובת הנכים, לפי רצונו של המחוקק, ובמידה וישנו ספק בקביעת דרגת הנכות, תיקבע דרגת הנכות הגבוה מבין שתיהן.