משרד הביטחון סירב להעניק לחולה כבד מימון לטיפול שניתן ביפן ומביא לתוצאות טובות. החולה עתר לבית המשפט שקבע שההתנהלות של אגף השיקום לא סבירה וחייב לממן את הטיפול בישראל או ביפן
נכה צה"ל הסובל ממחלה קשה ביקש מאגף השיקום במשרד הביטחון לממן לו טיפול ניסיוני שטרם אושר בארץ. מומחה בינלאומי הבהיר שיש להתחיל בטיפול מיידית, אבל אגף השיקום סירב והתבצר בעמדתו. החולה החליט לעתור וזכה בבית המשפט, שלא אהב את הניסיון לחסוך כסף על גבו של נכה צה"ל.
מחלה ממארת שממנה סבל התובע גרמה לו בין היתר לדלקת כבד נגיפית מסוג C ולשחפת ריאות. הטיפול שעליו המליצה מרפאת הכבד שבה הוא טופל לא נתנה לו תקווה רבה, מאחר שעל פי המלצתה יתאפשר טיפול בו רק לאחר שיחלים ממחלת הריאות, וגם אז, סיכוייו אינם גבוהים והוא כרוך בתופעות לוואי קשות.
החולה פנה להתייעצות עם רופא פרטי שחשף בפניו טיפול חדשני שנמצא עדיין בשלב ניסיוני, ובמסגרתו מוזרק חומר בשם GcMAF – מולקולה טבעית המורכבת מחלק חלבוני וחלק סוכרי. הטיפול טרם אושר בישראל, אולם ביפן כבר משתמשים בו ואף מגיעים לתוצאות טובות.
מצויד בהמלצה הגיע החולה לרופא המוסמך הראשי באגף השיקום של נכי צה"ל וביקש מימון לטיפול, אולם נדחה בנימוק שהטיפול אינו מוכר על ידי משרד הבריאות. אגף השיקום עמד בסירובו גם לאחר שהחולה הודיע שהוא כבר מקבל את הטיפול במימון פרטי והוא עוזר לו.
משכך החליט החולה לעתור נגד הרופא המוסמך ונגד אגף השיקום לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב. במסגרת הדיונים בתיק המליצה השופטת ד"ר מיכל אגמון גונן על קבלת חוות דעת ממומחה כבד אובייקטיבי. בהתאם, פנה העותר למומחה בעל שם בינלאומי מבית החולים הדסה, שחוות דעתו הייתה חד-משמעית: הטיפול המקובל בארץ לא יעזור לעותר, ואין מנוס מלהתחיל מיד בטיפול הניסיוני.
התנהלות לא סבירה של אגף השיקום
אגף השיקום קיבל את חוות הדעת אבל הדגיש שהיא מבוססת על השערה בלבד. כל עוד העותר אינו נמצא בסכנת חיים, טענו המשיבים לעתירה, יש לו אלטרנטיבה: לטפל
במחלת הריאות ולאחר מכן להתחיל את הטיפול המקובל בדלקת כבד, כפי שהומלץ במרפאה. לדבריהם, מלכתחילה אין להתערב בהחלטתם בהיותה החלטת מומחה.
השופטת אגמון גונן קבעה כבר בתחילה שהסכמת המשיבים לקבל את חוות הדעת מחייבת, ומשכך, עליהם לממן את הטיפול. היא גם הבהירה לאגף השיקום מה תפקידו של הרופא המוסמך שדן בבקשות נכי צה"ל: תכלית חוק הנכים היא לדאוג למי שעשה שירות לטובת החברה ונפגע.
היא הסכימה שהתערבות בית משפט בהחלטת הרופא היא מצומצמת, אולם הבהירה כי החלטתו אינה חסינה מפני ביקורת שיפוטית. נפסק כי הרופא הראשי דחה את בקשת העותר על הסף רק משום שהטיפול לא אושר בישראל. השופטת קבעה שהתנהלות זו אינה סבירה משום משהרופא הראשי אינו מומחה כבד בעצמו, והיה עליו להתייעץ עם מומחה כזה לפני שהוא דחה את בקשתו של אדם במצב ייחודי וקשה.
לפיכך נקבע כי אגף השיקום יממן לעותר את הטיפול הניסיוני למשך שנה – אם ביפן ואם בארץ. כמו כן חויבו המשיבים בהוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 25 אלף שקל.
