התיישנות בתביעות כנגד משרד הביטחון

בתקנות הנכים (תגמולים ושיקום) (התיישנות זכויות), התשי"ז – 1956, ובתוספת לאותן תקנות, מופיעה רשימת המחלות בתוספת, שלגביהן מוארכת תקופת ההתיישנות.

הסמכות להארכת מועד לפי סעיף 32 (א) לחוק, בהתקיים התנאים המצטברים, לרבות "חבלה רשומה", נתונה לקצין תגמולים. 

הגשת בקשות במקרי התיישנות בתביעות כנגד משרד הביטחון

כאמור, בהתאם להוראות סעיף 32 (א) לחוק הנכים לקצין תגמולים, נתונה הסמכות להאריך את המועד להגשת בקשה לפי סעיף 30, וזאת רק בהתמלא כל התנאים המצטברים, כמפורש בהוראות סעיף 32 (א) לחוק הנכים:

"קצין תגמולים רשאי להאריך את המועד להגשת בקשה לפי סעיף 30 , על אף האמור בסעיף 32 (א), אם הוא סבור כי מן הצדק לעשות זאת וכי נתמלאו תנאים אלו:

1. הבקשה מתייחסת לנכות שנגרמה ע"י חבלה רשומה.
2. השהיה בהגשת הבקשה אינה עשויה להקשות במידה ניכרת על השגת הראיות הדרושות לבירור הבקשה.
3. ההשהיה לא הביאה, ולא הייתה עשויה להביא, במישרין או בעקיפין, להחמרת הנכות שלגביה מוגשת הבקשה, או להגדלה ניכרת של הנטל שעל אוצר המדינה בתשלום התגמולים או במתן טובת הנאה אחרת עקב החמרת הנכות.
4. ההשהיה לא תקשה על המדינה לממש את זכויותיה לגבי כל צד שלישי האחראי או עשוי להיות אחראי, במישרין או בעקיפין, לחבלה נושא הבקשה.

הגדרתה של  "חבלה רשומה"

בסעיף זה "חבלה רשומה" – חבלה שנרשמה, יש להראות סמיכות זמנים בין האירוע שגרם לנכות לבין הרישום ברשומות של צה"ל או ברשומות אחרות המתנהלות ע"י המדינה או ע"י מוסד ציבורי שאושר לעניין זה ע"י שר הביטחון.
הוראותיו המפורשות של חוק הנכים, והתנאים המצטברים בלעדיהם אין לעניין הסמכות להארכת מועד, אינן מאפשרות להתעלם ממחסום ההתיישנות בהעדר "חבלה רשומה" ומקום בו לא התמלאו במצטבר כל התנאים המפורשים בסעיף 32 (א) , לחוק הנכים.
מהותה של חבלה רשומה זכתה לליבון מקיף של ביהמ"ש העליון, כמבואר בע"א 695/78 קצין תגמולים נ' משה דברת פ"ד לד (2) ; ע"א 203/85 בן ארי נ' קצין תגמולים , פ"ד מ"א (4)133. בפסק דין זה הותווה מבחן שנקרא מבחן המשולש, מבחן בו בודקים את קיומה של "חבלה רשומה" באם מתקיימים קריטריונים אלו מדובר ב"חבלה רשומה":

1. רישום המעיד על פגיעה בגוף
2. אירוע שגרם לפגיעה זו
3. סמיכות זמנים בין האירוע שגרם לנכות לבין הרישום.

> אולי יעניין אותך גם תביעות כנגד משרד הביטחון

דרישת הרישום של החבלה הרשומה על פי הגדרתה, קרי הפגיעה הגורמת לנכות ולא הנכות עצמה, מחייבת את החייל / שוטר להוכיח שני שלבים באופן מצטבר:

אירוע או אירועים קונקרטיים חיצוניים ואין די ברישום המחלה או הפגיעה. מאחר שהחבלה היא הגורם לנכות, אין היא יכולה להיות אירוע חיצוני סתמי, אלא חייבת היא להכיל את הפגיעה בחייל עצמו. עפ"י ובהתאם להלכה הפסוקה, דרוש רישומו של אירוע ספציפי ברור ומוגדר, אשר גרם למחלה בסמיכות זמנים לו ולא די אפילו בציון שירות בתקופת מלחמה קשה, כמו מלחמת יום הכיפורים.

ביהמ"ש העליון קבע ב- לע"א 455/85 קצין תגמולים נ' אברהם כספי פ"ד מב (1) 177, 183 מפי כב'וד הנשיא, כבוד השופט שמגר:
" המסקנה העול מכאן היא, שלא די בהוכחת האירוע שמהלכו נפגע החייל, וכן שדרישת הרישום אינה מתייחסת לאירוע הזה, אלא לפגיעה הממשית בו. בענייננו לא יכול המשיב להסתמך על קיומה של מלחמת יום הכיפורים ברשומות הצבא, ויהא עליו להמציא רישום של הפגיעה בו עצמו במהלך אותה מלחמה".

בכל הנוגע ל"הלם קרב" קבעה ההלכה הפסוקה: "בהתאם להלכת כספי על הרישום להתייחס לחבלה, קרי להלם קרב" – ע"א 3126/99 הראל אמזלג נ' משהב"ט.

על הרישום להיות במסמך צהל"י או במסמך רשמי אחר, ולא ניתן לראות בתצהיר מטעם המערער את הרישום הנדרש.

פנו למשרדנו

לייעוץ בנושא התיישנות תביעות נגד משרד הביטחון הנכם מוזמנים לפנות אלינו. הייעוץ הוא ללא עלות.

עו"ד אלי סבן 03-5221444