על מנת להוכיח כי מחלת נפש בה לוקה חייל נגרמה או הוחמרה עקב השירות הצבאי, מוטלת חובה להוכיח קשר סיבתי בין המחלה לשירות. דהיינו, להוכיח כי המחלה התפרצה בשל אופי השירות הצבאי ו/או מצבים שחווה החייל במהלך שירותו בצבא. אין חובה להוכיח כי התקיימו אירועים חריגים לשם הוכחת הקשר הסיבתי, ודי בהוכחה כי תנאי השירות של החייל מסבים לו ללחץ נפשי שהביא להתפרצות המחלה.
לשם הכרה במחלת נפש כתוצאה מהשירות הצבאי נקבעו שתי הלכות:
א. הלכת אביאן – לקבלת הכרה בקשר סיבתי בין המחלה לשירות חובה להוכיח שני יסודות:
• יסוד סובייקטיבי – האם המחלה התפרצה בזמן השירות.
• יסוד אובייקטיבי – השוואה בין חיי הצבא לחיים האזרחיים. כלומר, אם המחלה הייתה פורצת בכל מקרה גם בחיים האזרחיים אזי, יישלל קיומו של קשר סיבתי.
ב. הלכת פאר – החייל חייב להוכיח התרחשות אירוע חריג ויוצא דופן שאירע לו במהלך שירותו.
אין צורך כי אירוע זה יהיה ייחודי לחיים הצבאיים, אלא כי יהיה חריג יחסית לשגרת השירות של אותו חייל.
הלם קרב
חשוב להדגיש כי משרד הביטחון מטפל אוטומטית בכל החיילים אשר טוענים כי הינם סובלים מהלם קרב וזאת גם אם טרם נבדקו ע"י הועדה הרפואית. חיילים אלו יהיו זכאים לקבל טיפול זמני עד להחלטת הועדה הרפואית.
במידה ואתם סבורים כי נפגעתם בנפשכם בגין השירות הצבאית, מומלץ לפנות בהקדם לגורמים רפואיים ולקבלת ייעוץ משפטי בידי עו"ד מומחה לתביעות נגד משרד הביטחון ופגיעה נפשית בצבא. שכן, פעמים רבות, משרד הביטחון דוחה תביעות הלם קרב מסיבות שונות ומשכך, קיימת חשיבות מכרעת לאופן הגשת התביעה, המסמכים המצורפים לה, ההתנהלות מול משרד הביטחון וכיו"ב.